כתבת החודש

אני ואתה נשנה את העולם

ההתנגדות לשינוי היא חלק בסיסי ובלתי נפרד מה-DNA הארגוני. על מנת ליצור שינוי כלשהו, חיוני להכיר בקיומה של תגובת התנגדות אוטומטית הנובעת מפחד וחשש מפני אי וודאות

“אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה, אז יבואו כבר כולם”

האם באמת אפשר לשנות את העולם?

שינוי הוא ככל הנראה ההגדרה המדויקת ביותר של המציאות. למרות היותו חלק בלתי נפרד מהחיים, בני אדם וארגונים מתקשים מאד להסתגל אליו. קשיי השינוי יכולים להתעורר בחיים האישיים, המקצועיים, הזוגיים, המשפחתיים, ולמעשה בכל זירה שעולה על הדעת. באופן דומה, מאחר וכל מסגרת ארגונית מורכבת מבני אדם, הרי שאותה ההתנגדות לשינוי היא גם חלק בסיסי ובלתי נפרד מה-DNA הארגוני. מכאן, שעל מנת ליצור שינוי כלשהו, חיוני להכיר בקיומה של תגובת התנגדות אוטומטית הנובעת מפחד וחשש מפני אי וודאות. פחד, אשר נוצר כתוצאה מהחלפה של תבנית מוכרת בתבנית אחרת כלשהי. פחד, אשר לעיתים קרובות מקבל ביטוי בתגובות של תסכול וכעס. כך או אחרת, חשוב לזכור כי תגובת הפחד הינה תגובה הגיונית וטבעית אל מול ענן אי הוודאות הגדול שניצב נגד עינינו. מסך של ‘לא נודע’, אשר כאילו מסתיר מהעין את המשך נתיב ההתקדמות בדרך החיים.

כמו בשיר, אפשר לומר כי ישנם שני ערוצים ליצירת שינוי -או- להתמודדות עם התגובות שהשינוי יוצר.

ערוץ אחד הוא חיצוני ומתבטא בדיבור, התנהגות ומעשים (ערוץ ה”אתה”), ואילו השני זהו ערוץ המחשבות והרגשות הפנימי (ערוץ ה”אני”). מבלי להתייחס לסיבות שגורמות לכך, נראה שמיומנות השימוש בערוץ החיצוני גדולה יותר מאשר בערוץ הפנימי. עם זאת, כנראה שהמפתח ליצירת שינוי טמון דווקא בערוץ הפנימי. הלכה למעשה, שינוי יציב נשען על שימוש מאוזן בשני הערוצים. שהרי אם לא נבטא שינוי כלפי חוץ, לא תעזור שום מחשבה חיובית פנימית בנושא. לעומת זאת, בהעדר אמונה חיובית פנימית, שינוי חיצוני בלבד, לא יהיה יציב, והאתגר להחזיק בו לאורך זמן יהיה קשה מנשוא. יתר על כן, בהעדר התייחסות מתאימה בערוץ הפנימי, תגובת ההתנגדות של ה”אני” מעוררת תגובות דרמטיות של פחד, כעס, תסכול ובלבול, ובדרך זו גורמת לבזבוז מיותר של אנרגיה רבה.

הנה כי כן, ככל שמתפתחת גמישות החלפת זוויות מבט בין פנימי לחיצוני, וככל שעולה מיומנות המעבר וההחלפה בין ערוצי “האני” לערוצי ה”אתה”, פוחתת ההתנגדות הפנימית לשינוי ועוצמת תגובות הפחד והכעס, שאופייניות במצבים אלו, יורדת בהתאם. חוויית שינוי מאוזנת נוצרת כאשר, מנגנון תשומת הלב של המוח (המודעות) מצליח לזהות כי תגובת הפחד מקורה בחשש מפני אי הוודאות שבשינוי. זאת במקום ללכת שולל ולבזבז משאבים יקרים בהטחת האשמות, בתגובות של כעס ומחשבות של תסכול.

“אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם”

לאורך ההיסטוריה האנושית תמיד היו מי שהציעו כיוונים ודרכים ליצירת שינוי בעולם. אמנם אפשר להתווכח אם ניתן לשנות את העולם, באמצעות שיפור המסוגלות האישית להתמודד עם מצבי אי וודאות. אבל כיום, כאשר המציאות מתפקעת ממידע, עמוסה בנתונים, ומתפוצצת משינויים וחידושים, נראה כי גם אם אין מדובר בשינוי עולמי, הרי הסתגלות מאוזנת והרמונית לשינוי היא מיומנות חשובה לשמירה על שפיות אישית … שלא לומר חיונית לשמירה על מיקוד אישי, מקצועי או ארגוני.

שינוי – האם לבד או ביחד?

את דרך השינוי שאנו עושים (או מבקשים לעשות) כדאי לבחון ממספר זוויות וכיוונים. התבוננות על העולם מתוך נקודת מבט אחת ויחידה, מעוררת תמיד תחושה מפחידה ומאיימת יותר לעומת בחינה של המציאות על בסיס מספר זוויות ראיה. מכאן ככל הנראה נובעת ההמלצה בשיר לעשות את הדברים בשיתוף – אני ואתה – ביחד. אין ספק, שיצירת שינוי מנקודת מבט של ביחד מלחיצה ומדאיגה הרבה פחות מאשר צעידה לבד בדרך השינוי. לצד זאת, אסור לשכוח כי ככל שמתמקדים יותר בערוץ החיצוני וממתינים לפרטנר המתאים לשינוי (“רק לא להיות לבד”), כך מתגברות תחושות התסכול והלחץ בערוץ המחשבות והרגשות הפנימי. עד כדי כך, שהרצון לא לעשות את הדברים לבד עלול להסתיר את תחושות הפחד וההתנגדות פנימית מפני השינוי עצמו. אותו רצון יכול להוביל לבריחה מאחריות ולהאשמות (עצמיות או חיצוניות) על חוסר היכולת לעשות את השינוי לבד.

לעומת זאת, כאשר מתגבשת יכולת התבוננות מאוזנת, הנשענת על שקלול מספר זוויות ראיה (ללא התמקדות הישרדותית עודפת ב- worst case scenario /התרחיש הגרוע ביותר), מתחזקת תחושת השיתוף וה-ביחד, ומשתפרת היכולת להתמודד עם שינוי חידוש ומצבי אי וודאות. איזון כזה לא רק משדרג את היכולות האישיות, אלא גם משפר את יעילות עבודה בצוות ובארגון.

“אני ואתה ננסה מהתחלה…”

כל תהליך של אימון, הנחייה או יעוץ, נועד לפתח בראש ובראשונה את גמישות היכולת להתבונן על המתרחש ממספר זוויות מבט. בדרך זו, משתפרת היכולת להתמודד עם מצבים של אי וודאות ומתחזקת תחושת המסוגלות האישית במצבי שינוי. ככל שמצליחים להתייחס אל הדרך מנקודת מבט פנימית ופתוחה של הצלחה (כזאת של “מנסים מהתחלה …”) קל יותר להשתחרר ממחשבות ואמונות מגבילות הנוצרות מהתמקדות בזווית ראייה חיצונית, מהססת וסגורה.

“אמרו את זה קודם … לפניי”,

כי כל שינוי בעולם יכול להיראות כהצלחה גדולה או להיתפס ככישלון מוחלט. ההבדל בין שתי המשמעויות נעוץ בפער שבין זוויות המבט על הדברים. על מנת להצליח לעשות שינוי או להתמודד עם שינוי, חשוב לבחור ולראות את ההצלחות. לשם כך, חיוני להגמיש ולשחרר את תגובת ההתנגדות האוטומטית, אשר גורמת למוח להתמקד ב-‘אבק של כישלון’ על פני זיהוי “נצנוצים של הצלחה’.

“אז במצב הנוכחי, כשלא הכל הכי הכי

מה כבר צריך הבנאדם אם לא לשמור על ראש נקי

לכן לפני כל פעולה 
ניקוי הראש הוא הכרחי 
בשלב ראשון ניקוי פרצוף, שטיפת המוח וקרצוף 
פנס כחול בעין שמאל, סתימה באף שלא ייזול 
כיוון של פילטר הדמעות 
שינוי והחלפת דעות 
איזון אוזניים וגירוז 
וזהו זה אפשר לזוז…”
[אפריים סידון – שיר התוכנית ניקוי ראש]

כיצד לשחרר את נעילת מנגנון תשומת הלב ולאזן בין ערוצי ‘אני’ לערוצי ‘אתה’ (גמישות של תפיסת המציאות)?

ניתן לפתח יכולת התבוננות מאוזנת של מס’ זוויות מבט, בדומה לפיתוח יכולות קוגניטיביות של המוח או פיזיות של הגוף. באמצעות תרגילים שונים, המפתחים את גמישות יכולת ההחלפה בין משמעויות שונות לאותה סיטואציה, אפשר לשחרר מצבי נעילה של זווית הראייה. מצבים של נעילה, אשר מעוררים תגובות של לחץ, מתח, דאגה ובלבול. תרגול מנגנון תשומת הלב של המוח באמצעות תעתועי ראייה/כפל משמעות (טכניקת הסוויץ’), מאפשרת לקלוט אפשרויות שונות של זוויות מבט לסיטואציה מסוימת. באמצעות שימוש בכלי התרגול הטכני (פיזי/ Cognitive-Feedback),  אפשר לאמן את המוח לשחרר את תגובת ‘נעילת ההתנגדות’ אשר מתעוררת במצבי שינוי ואי וודאות.

ישנם אין ספור כלים המתאימים לאימוני הרפיה של מנגנון תשומת הלב, ותרגילים המאפשרים הורדת עומס ויצירת איזון (למשל מדיטציה, דמיון מודרך, Bio-Feedback, אומנות לחימה, פעילות גופנית ועוד…). בחירת כלי מתאים היא מפתח חשוב המשפיע על יעילות התרגול, ועל יכולת ההתמדה של המתרגל. ישנם מי שיפיקו תועלת רבה מתרגולי מדיטציה ודמיון מודרך, ולעומתם אחרים לא יצליחו להפיק דבר באמצעות כלים אלו ויעדיפו Bio-Feedback, או פעילות גופנית. מבחינה זו, אפשר למקם את תרגול הסוויץ’ באמצע הטווח שבין מדיטציה לבין-Bio-feedback ופעילות גופנית.

כך או אחרת, נראה כי על מנת להתמודד כראוי עם האתגר הטמון בענן אי הוודאות של המציאות המודרנית, מוטלת על כל אחד ואחת האחריות לבחור אמצעי תרגול כלשהו ולהתמיד בו לאורך זמן. ללא התמדה בלתי אפשרי לשנות את דפוסי הפעולה האוטומטית של מנגנון תשומת הלב במוח. דפוסים אשר לעיתים קרובות ממוקדים יותר ב-worst case scenario, ובזיהוי סימנים של כישלון באופק. הלכה למעשה, התמדה בתרגול מאפשרת לעשות ‘ניקוי ראש’ … ולשנות את תפיסת העולם … מקצה לקצה.

הכותב הינו מאמן, מגשר, מרצה, מנחה קורסים ויועץ לפיתוח יכולות אישיות וארגוניות להתמודדות עם מצבי שינוי ואי וודאות

על הכותב

ממו מגזין

ממו מגזין

השאר תגובה

דלג לתוכןכפתור לפתיחת תפריט נגישותHandicapped logo whiteHandicapped logo black

תפריט נגישות

הצהרת נגישות