משאבי אנוש והדרכה

אין עשן בלי אש

מדו”ח בריאות 2009 עולה כי אחוז המדווחים כי נוח להם במידה רבה להעיר לאדם מעשן עלה. חשוב לזכור כי האחריות על הגבלת עישון במקומות ציבוריים בעסק מוטלת על המעסיק
באוגוסט 2001 נכנסו לתוקף תקנות מורחבות להגבלת עישון במקומות ציבוריים. אין ספק שישום תקנות אלה הצריך את הציבור הישראלי להתרגל לשינוי משמעותי הן מצד המעשנים והן מצד הלא מעשנים, שעד אז קיבלו את הנורמה לפיה עישון בציבור הוא לגיטימי.

מדוח בריאות 2009 של משרד הבריאות שפורסם לפני מספר חודשים עולה כי 76.3% מהנשים ו-63.4% מהגברים דיווחו כי במקום עבודתם מיישמים באופן מוחלט את האיסור על העישון; 14.3% מהגברים ו-15.2% מהנשים דיווחו כי במקום עבודתם מיישמים באופן חלקי את האיסור.
בהשוואה עם הממצאים שהתקבלו בסקר KAP שנערך בשנת 2006, נמצא כי אחוז המדווחים על יישום מוחלט של החוק עלה, בגברים ל-63.4% בשנת 2008; ובנשים ל-76.3% ב-2008.

אולם כיצד מתמודדים עובדים לא מעשנים עם עובדים עמיתים שמעשנים ואינם שומרים על החוק? גם שאלה זו נבחנה בדוח הבריאות וממנה עולה כי בקרב המרואיינים שאינם מעשנים, 38.3% מהנשים ו-36.9% מהגברים מרגישים נוח במידה רבה להעיר למעשן; 29.8% מהנשים ו-24.4% אינם מרגישים בנוח להעיר למעשן.
בהשוואה עם הממצאים שהתקבלו בסקר KAP שנערך בשנת 2006 נמצא כי אחוז המדווחים כי נוח להם במידה רבה להעיר לאדם מעשן עלה. במקביל, ירד אחוז החשים לא בנוח להעיר למעשנים.

חשוב לזכור כי למרות שיותר ישראלים מרגישים נוח להעיר לעמיתים שלהם, בפועל, אחריות ישום החוק מוטלת בראש וראשונה על כתפי המעביד. עליו להקצות שטחים לעישון ובמקביל לאכוף את איסור העישון במקומות אחרים.
נקודה חשובה נוספת היא העובדה שעובד שנחשף לעשן של סיגריות יכול לתבוע את המעביד ללא צורך בהוכחת נזק. על פי פסיקות אחרונות של בתי המשפט בישראל עולה כי חובת המעביד לשמור על שטחים נקיים מעישון בדיוק כפי שהוא מחויב לשמור על בריאות העובד בחשיפה לחומרים מסוכנים או מפגעים תברואתיים אחרים.

על הכותב

ממו מגזין

ממו מגזין

השאר תגובה

דלג לתוכןכפתור לפתיחת תפריט נגישותHandicapped logo whiteHandicapped logo black

תפריט נגישות

הצהרת נגישות